מכון ויצמן למדע, רחובות

במכון ויצמן למדע ברחובות ביצעה Herman עבודת תקרה אמנותית ויוצאת דופן באודיטוריום מיכאל סלע — אולם הפועל ביוזמתם ובנדיבותם של שרה ומיכאל סלע, ועבר תהליך חידוש משמעותי כחלק מהפיכתו לחלל תרבות, כנסים ומופעים פעיל במכון.

הפרויקט לא היה עבודת צבע רגילה. הוא נבנה מתוך דיאלוג אמנותי עם שרה סלע, ומתוך רצון ליצור תקרה חד־פעמית: לא דוגמה דקורטיבית, לא טקסטורה שחוזרת על עצמה, ולא פתרון שאפשר להעתיק למקום אחר — אלא אלמנט אמנותי השייך לאולם הזה בלבד.

החזון

החזון היה ליצור תקרה שמרגישה כמו תנועה של אור: הבזק, אנרגיה, עומק, משהו שמזכיר מרחב, יקום או קרן אור שנפתחת בחלל. לשם כך בוצעה עבודת ציור אקספרסיבית בהתזה, בגימור זהב נוזלי, כך שהמשיכות שעל התקרה יגיבו לתאורה של האולם וישתנו לפי זווית המבט.

האתגר

בפרויקט כזה, האתגר המרכזי אינו רק טכני. הוא אנושי ואמנותי. חזון אמנותי אישי הוא דבר שקשה מאוד לתרגם לחומר, צבע ותנועה. לכן העבודה התחילה מהקשבה: להבין מה שרה סלע רצתה לראות, להכין דוגמאות במקום, לבדוק את אופי הזהב מול התאורה, לדייק את עוצמת המשיכות, ורק לאחר מכן לבצע את התקרה המלאה.

כאמן, יש רגעים שבהם דווקא צריך להשתיק את הקול האמנותי האישי. כאן המטרה לא הייתה להכניס פרשנות עצמאית, אלא להבין את החזון של הלקוחה ולבצע אותו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. העבודה דרשה רגישות, דיוק, שליטה בחומר, והבנה מתי להוסיף, מתי לעצור, ואיך ליצור תנועה חזקה בלי להפוך את התקרה לעמוסה.

ביצוע

העבודה בוצעה על פני מאות מטרים של תקרה, בפרק זמן קצר מאוד ולפני פתיחת האולם. מאחר שהחלל היה כבר בשלבי גמר מתקדמים, נדרשה הגנה מלאה על כל הסביבה: רצפה, קירות, אלמנטים קיימים וכל אזור שעלול היה להיפגע מרסס צבע או טיפות חומר. לפני ההתזה כוסה החלל בקפדנות בניילון ובכיסויים מתאימים, כדי לאפשר עבודה חופשית ומדויקת בלי לפגוע בשום חלק אחר של האולם.

התוצאה

התוצאה היא תקרה אמנותית בגימור זהב נוזלי, עם משיכות אקספרסיביות שמגיבות לאור והופכות לחלק מהזהות של האולם. העבודה הושלמה בזמן, לפני פתיחת החלל, ומתוך הקפדה על ביצוע נקי, מדויק ונאמן לחזון המקורי.